אי אפשר שלא לחשוב על הקלות הבלתי נסבלת שבה מיליטנטיות וכוחנות של אדם אחד יוצרות טרגדיה אנושית המונית למדינה ולכל אזרחיה הנמצאים ברגע זה במאבק על חייהם החופשיים וחייהם פשוטו כמשמעו.
לעומת זאת אמנות מאפשרת לתווך החוצה לעולם דחפים, מחשבות ורצונות שיכולים להתפרץ באופן כוחני בדרך שהופכת את כל הכוח הזה לכוח יצירתי.
ברגעים אלו ממש מתקיים מחנה אמנות בין נוער יהודי ונוער ערבי מהעיר לוד.
לאחר אירועי מאי בשנה החולפת בהם לוד הייתה אחת הערים שסבלה קשות מפגיעה במרקם החיים המשותף בין תושבי העיר היהודים והערבים, נפגשו תלמידי כיתות י"א- י"ב יחד במחנה אמנות בגבעת חביבה.
בסדנת הדפס אקטיביסטית הם חשבו יחד על החלומות שלהם, בחרו סלוגן משותף והדפיסו אותו באקט אקטיביסטי אמנותי על חולצות. יחד הם הבינו את כוחה של קבוצה להשפיע באופן יצירתי על שינוי מציאות חייהם.
בסדנת חדר החושך הם צללו אל תוך עולם קסום שאינו מוכר לדור הזה. מתוך החושך הם הקרינו דימויים חדשים על ידי ציור באור.
בסדנת הפיסול הם הכירו את האמנות של צביקה אלטמן הפסל ועד כמה היא קשורה בנימיה לעולמות החברה המשותפת בעבודת הוידאו ארט שלו "אחד" בה הוא מחולל מחול "סופי", לבוש טלית לצלילי השפה הערבית ובהשראתה עבדו ויצרו פיסול קווי בחוטי ברזל.
בסדנת הציור, עם האמנית נור ג'ברין מחמיד, הם התמודדו ולמדו איך אפשר לצייר על נייר אחד במשותף דרך צבעי המים המתמזגים ומתפשטים על הקנבס.
זו דרכנו, זו דרכה של חברה שרוצה ליצור תשתית חינוכית הומאנית.
ליבנו עם אזרחי אוקראינה. אנו מחזקים אותם במאבק לחופש, ריבונות עצמאית, חופש אזרחי וחיי שלום.
לא נשכח להציג את מסר הזה גם כלפי מדינתנו. אל לנו להיות מדינה המונעת מעם אחר את ריבונותו והגדרתו העצמאית.
ענת לידרור, מנהלת המרכז המשותף לאמנות גבעת חביבה
ריקדו שלום (אירוע ריקוד)- ריקוד שלום (תערוכה זוגית)
תם אך לא נשלם
שמחנו עד מאד לארח קהל רב כל כך שהגיע גם מאזורים מרוחקים כדי להיות אתנו באירוע הנעילה המיוחד שחתם את התערוכה "ריקוד שלום".
שני קולות חזקים מאד שעלו מתוך דברי רנה שיינפלד וראבעה מורקוס:
ריקוד הוא מפגש ודיאלוג בין בני אדם, גם בין האדם לגופו, תנועתו ועולמו הפנימי, אך לא פחות מכך בין רקדן לקהל. הרקדן ניזון מהקהל והריקוד שלו מושפע ממנו.
הריקוד כפעולה אנושית - בדומה לצייר שלאחר שלמד את רזי הטכניקה ויודע לצייר באופן ראליסטי, הוא יכול "לזכות" בחופש האמנותי ולשחרר את הטכניקה, כך עם השנים, שתי הרקדניות-מורות המנוסות האלו, הולכות ומתרחקות מהריקוד הטכני, המוקפד על בימות מוגבהות, ורוקדות-מלמדות ריקוד הבעתי, חושי, אינטואיטיבי, ריקוד אנושי. הריקוד הזה שייך, זמין ואפשרי לכולנו.
ראבעה מורקוס סיפרה על דרכה והתמודדותה כערביה בעולם המחול ועל דור חדש של רקדנים שהיא מגדלת. ראבעה היא כמעט היחידה הפועלת לקדם את התחום בחברה הערבית בארץ.
אנו קוראים קריאה להגדלת התמיכה בערוץ הזה ולשיתופי פעולה יהודים ערבים בריקוד.
עבורכם סרטון קצר מתוכו, בתנור אנחנו אופים פודקאסט מתוך השיח שנוצר (בקרוב..)
תודה גדולה לקרן פרגו שהובילה עבורה ועבור אשקן רוא'אי את התערוכה שהתקיימה בארץ.
אנחנו קוראים מכאן קריאה נוספת:
זו תערוכה שכדאי מאד לארח ויש לה אפשרות לנדוד למקומות נוספים של אמנות. מי שרוצה להרים את הכפפה, פנו אלינו!
זו הפעימה השנתית הקיבוצית שלנו ובה בכל שנה תערוכה העוסקת בקיבוץ - כרעיון וכמעשה.
בכל פעם בדרך אחרת.
השנה מציגות זיוה ילין וסופי ברזון מקאי, שתי אמניות, שהן גם אוצרות של גלריה בארי המשובחת, בתערוכה המדברת שאלות אישיות שהן מניחות לפנינו ועבורנו, למחשבה כוללת.
הצטרפו אלינו לאירוע פייסבוק חי ומתעדכן לאורך התערוכה כאן
לקריאה על התערוכה כאן
בחודש שחלף התקיימו אצלנו 5 מחנות אמנות!
התארחו מגמת הצילום של גימנסיה הרצליה, בי"ס לאו בק, בי"ס עמי אסף, אורט עכו וכרמיאל.
נמצאים אצלנו השבוע: מגמת האמנות של עירוני א' וצמדי בתי ספר יהודים וערבים של רשת אורט העושה עבודה מבורכת בתחום החיים המשותפים. רוצים מחנה אמנות לבית הספר של ילדיכם? מוזמנים להעביר זאת לבתי ספר: יציאה אל מקום הטובל בירוק, מדבר את העתיד ועושה את הכל דרך אמנות.
אנחנו מקבלים מגמות אמנות של כלל בתי הספר בארץ ובתי ספר ללא רקע באמנות המעוניינים לקדם את הכרת האמנות לצד חווית ערכי החברה המשותפת.
רוצים לדעת על מה שעוד מתרחש בגבעת חביבה?
לחדשות מרכז גבעת חביבה כאן