עוד חודש ואנחנו ב 2017

וואו, 2017 בפתח.

וואו, 2017 בפתח. אני וכל מי שראה את הסרט "בחזרה לעתיד" היינו בטוחים שבעתיד כבר יהיו מכוניות מעופפות או לפחות סקייטבורד שמרחף באוויר...

"בגיל 30 כבר הייתי אמורה להיות עם קריריה מצליחה", "הייתי אמור לדעת מה אני רוצה להיות בגיל 28!!", "איך זה שכולם כבר טיילו בכל העולם ואני בגיל 27 עדיין לומד?"..

הפער בין מה שאנחנו חושבים שהיינו אמורים להיות לבין מה שאנחנו היום, גורם לנו הרבה פעמים לתסכול, לתחושה שאני לא מספיק, שאני לא טוב ובזמנים הקשים שמשהו לא בסדר איתי.
הפער הזה, בין מה שדמיינתי שיהיה למי שאני היום בנוי מסט שלם של אמונות ומסקנות שלמדתי בדרך מהאנשים שגדלתי סביבם. מסקנות שהציגו לי אותם כעובדה, ואת רובם לא עצרתי לחשוב.
האם אני מסכימה עם האמונות האלה?

להיות בהווה, מה שאני עכשיו
לנסות כל הזמן להיות משהו שאני אמור להיות, אומר שאני משקיע מאמץ להיות יותר או פחות.
אם אני עסוקה כל הזמן בלהשוות את מי שהייתי אמורה להיות למי שאני עכשיו, אני לא חיה את הרגע.
אני עסוקה בלהשוות ואז להתקפל ואולי להתנפל ולכעוס כי לא מבינים אותי ואז להמשיך להשוות.. ואז מי אני?

אחת שמשווה ולא אחת שנמצאת
כשמספיקים לרגע להשוות ומסתכלים מסביב, מה השגתי עד היום? מה עברתי? מה למדתי? ואת מי פגשתי בדרך? לרוב מגלים שאנחנו לא כל כך רחוקים ממה שדמיינו.
כן, יש מקומות, נושאים מסויים, רבדים בחיים שלנו שהיינו רוצים לשנות ולהשתפר, אבל לפחות חצי, או 40 אחוז (שזה לא רע) זה מה שדימיינו.
כל מה שלא מדוייק, זה אותם המקומות בהם אנחנו מסתבכים, נתקעים מול הפער, הקיר, אלה הם מקומות שאנחנו לא תמיד נאמנים לעצמינו ולרצונות שלנו.
אלה גם המקומות מהם אנחנו גדלים ולומדים.