Copy
האנקדוטות החודשיות של עדן - מחשבה וחינוך מעשירים ומעשירים את כולנו.
Eden's Anecdotes
לאתר של עדן

מהן האנקדוטות?

האנקדוטות שלנו דנות בעניינים כלכליים, חדשות ומניות. מטרתן לחנך ולעניין את הקורא הטרוד בענייני היום יום ומהוות מעין הפסקה מתודית במשך היום כדי לחשוב כיצד כל אחד מאיתנו יכול לשפר את מצבו הכלכלי.
לבלוג של אסף

מה פתאום קיבלתי את המייל הזה?

המייל הזה נשלח באופן אישי, אפילו אישי מאוד! אם קיבלת אותו, אתה כנראה שותף שלנו, או לאחר שהורדת את המכתב שלנו באתר, או נפגשנו איתך בעבר. בכלל, זה אומר שחשבנו עליך , הכל כחלק מיחס אישי שאנחנו מקפידים לתת. אם אין ברצונך לקבל ממני אנקדוטות () קטנות, פיננסיות וחינוכיות מידי שבועיים, לאו דווקא בנושא מניות, שמעוררות את המחשבה בהפסקת הקפה במהלך היום, שלח לי מייל חזרה או השתמש בלינק ההסרה. אני לא מהמציקים. אפשר להעביר באופן חופשי כמובן.... 

אזהרות והבהרות

אין באמור לעיל המלצה לקנות, למכור או להחזיק נייר ערך כלשהו או לבצע פעולה כלשהי. לפני ביצוע פעולה פיננסית כלשהי יש להתייעץ עם מומחה. במידה ומוזכרים ניירות ערך, יש להניח שיש לי ולשותפויות אותן אני מנהל פוזיציה גדולה ואינטרס אישי גדול בכל הניירות המוזכרים במייל הזה. אנו עשויים למכור או לקנות כל אחד מהניירות המוזכרים ללא הודעה מראש. אינני יועץ השקעות, יועץ מס, רו"ח או עו"ד. לפני כל פעולה פיננסית כלשהי יש להתייעץ עם מומחה בתחום שיתאים את ההשקעה למשקיע! מכתב זה לא מהווה ולא מיועד להוות הצעה לציבור לפי סעיף 15א(א)(4)(א) לחוק ניירות ערך. המפרסם אינו מתכוון למכור ניירות ערך למשקיעים שמספרם עולה על שלושים וחמישה. מכירת יחידות השתתפות בשותפות תיעשה למשקיעים אשר מספרם אינו עולה על שלושים וחמישה בסך הכל והליך בחירתם יקבע על פי שיקול דעתו הבלעדי של השותף הכללי. כל התשואות, אם מוצגות, הינן תשואות עבר ואינן מייצגות או מבטיחות תשואות עתידיות כלשהן.
שלום שלום!
 
מה שלומך?
 
כמידי כל חודש (להזכירכם - עברנו למתכונת חודשית) - האנקדוטות שלנו - בתיבה שלך !
 
ברכות למצטרפים החדשים לאנקדוטות. הסבר קצר - האנקדוטות של עדן נועדו לגרות את המחשבה, ללמד ולחנך בכל מיני נושאים כלכליים, לאו דווקא בנושא מניות, בהפסקת הקפה במהלך היום או סתם כך לקריאה כיפית. אני מנסה לשמור את האנקדוטות באורך של עד 10 דקות קריאה. 
 
היום משהו שונה (נראה לי שבכל פעם אני אומר זאת...). החלטתי לשתף אתכם בחוויה אישית שלי, אני מקווה שתדעו להעריך זאת :-). בפעם הבאה אני מבטיח לכתוב על משהו מעט יותר סטנדרטי.
 
לענייננו:
 
בסוף השבוע הזה ביליתי את סיום התואר שלי באילת יחד עם אישתי. היה לנו הרבה זמן לנוח ולכן לי היה זמן לקרוא עיתונות מהעולם. העיתונות שצפה וקצפה - בארץ דיברו הרבה יותר מתמיד על באפט בעקבות הרכישה שביצע בארץ (קנה 20% ממניות ישקאר ב 2 מיליארד דולר) ובעולם דיברו הרבה יותר מתמיד על באפט בעקבות האסיפה השנתית באומהה.
 
בכלל, אולי זה רק אני, אבל אני חושב שתמיד העולם כולו קצת מתרגש לפני הפסטיבל הזה באומהה. בכל אופן, ברקשייר היא החברה החמישית בגודלה בעולם, והוותיקה ביותר בין החמש הראשונות.
 
אחחח... האסיפה באומהה. וודסטוק לקפיטליסטים. בפעם השלישית מאז 2010, בכל פעם בה מתכנסת האסיפה, הפה שלי מתמלא טעם חמצמץ שאינני שם שוב. עבור משקיע מושבע כמוני החוויה הזו דומה לאולימפיאדה עבור מתעמל אולימפי.
 
בשנת 2010 שינסתי את מותני, הכנסתי את שרון למזוודה ונסענו לאומהה. בכדי ליצור תחושה של דחיפות, אמרתי לשרון: "תשמעי, הוא בן 80. יתכן וזו האסיפה האחרונה שבה הוא מתהלך ביננו. חייבים לנסוע!". התנאי של שרון היה שאחרי אומהה נבקר בניו-יורק.
 
החוויה היתה נהדרת. חשבתי לשתף אתכם בקטע קצר שכתבתי לקרובי, למשפחתי ולחברי לאחר החזרה הביתה. הקטע הוא חלק מתכתובת מעט יותר ארוכה אך צינזרתי את החלקים הפחות קשורים. אני מקווה שתהנו ואם מישהו מכם יחליט לנסוע במאי שנה הבאה, שלא ישכח לומר לי, אני מתכוון ברצינות להצטרף !
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
12.5.2010
 
זה עתה סיימנו את הטיול בארה"ב. הטיסות חזרה קצת מבולגנות בגלל ענן האפר, ולכן שנינו נתקענו בשדה התעופה למספר שעות, אך מעז יצא מתוק ונפתח לי חלון של זמן לכתוב את האימייל הזה.
 
קשה להאמין שלפני שבוע וחצי בלבד המראתי מפאריז לכיוון ניו יורק ואז לאומהה, הכל נראה כל כך רחוק. ההגעה עצמה לאומהה היתה נוראית – הטיסה לאומהה עברה דרך מילווקי והטיסה ממילווקי לאומהה איחרה בשעתיים, כך שאחרי 25 שעות במטוסים / שדות תעופה ועם ג'ט לג נוראי הגענו לאומהה, בערך באחת לפנות בוקר. זה היה ללא ספק יום רביעי הארוך ביותר בחיי – יום רביעי שנמשך 36 שעות ! אספנו את הרכב השכור שלנו (טויוטה) ונסענו למלון שלנו בעיר השכנה שבמדינה השכנה – Council Bluffs, Iowa. הערים מחוברות אחת לשניה משני צידי ה"גבול".
 
למחרת קמנו מוקדם ויצאנו קצת לטייל באומהה. זו הפעם הראשונה שלי ב- Country side בארה"ב, וזו חוויה. הכל ע-נ-ק-י – לחצות את אומהה ממזרח למערב לוקח 45 דקות ! וזה בציר תנועה מרכזי. כל הבתים פרושים על שטחים עצומים, לכל בית גינה או חצר גדולה, כך שלעבור בתים שגרים בהם 10 משפחות לוקח הרבה יותר זמן מאשר בעיר במתאר המוכר של ת"א או פ"ת. מרכזי הקניות עצומים – כדי לעבור מחנות אחת לשניה צריך לנסוע במכונית, ממש כך !
 
שרון כבר מנוסה בערים האלו – היא גרה חצי שנה בממפיס, עיירה שגם כן מוגדרת כעיר Country side ולכן דומה לאופן שבו חיים באומהה או Council bluffs. אחד הדברים ששמים לב מייד הוא שאין אף אחד ברחוב. אם צריך לשאול מישהו איך מגיעים מכאן לשם – לא תמצא אף אחד ברחוב – לא  בבוקר, לא בצהריים, ובטח שלא בערב. כולם נוסעים לכל מקום, אף אחד לא הולך ברגל, ולדעתנו זו גם אחת הסיבות שכולם כל כך, אבל כל כך שמנים שם. אני חושב שבאיזור ההוא, אמריקאי שאין לו משקל עודף הוא עוף מוזר. סיבה נוספת היא כמובן הג'אנק פוד – זמין ומהיר וזול (אבל ממש זול!!!) בכל מקום. משקאות ממותקים? מטוגנים? המבורגרים? פיצות? הכל יש כאן. אה, הזמנת כוס קולה? אתה יכול למלא אותה כמה פעמים שתרצה ללא תשלום נוסף, בכל משקה (ממותק) שתרצה.
 
שרון ואני ניסינו כמעט בכל ערב ללכת לאכול בסטקיות המפורסמות של אומהה. ביקרנו ב Piccolo’s, Gorat’s, Cashiews’, והיה מאוד טעים בכולן. גם לא היה ממש יקר, כל הסטייקים היו מתחת ל 30 דולר, כאשר מקבלים סטייק באמת גדול ב 30 דולר. אני כמובן ניסיתי את ה T-Bone ב Gorat שבאפט כל הזמן אוכל ושתיתי Cherry Coke. זה באמת נותן הרגשה של מיליארד דולר .
Inline image 1
 
בשישי בערב הלכתי לאירוע של ה – Yellow Brk’s אחרי שהכנו 250 כרטיסי ביקור בקצה השני של אומהה. הגענו בדיוק באמצע. האירוע הזה הוא אירוע לא רשמי של מחזיקי המניות (שאינו מנוהל ע"י ברקשייר), באים לשם לשתות קצת, לפגוש אנשים ולעשות Networking. היה ממש נחמד ואחרי כן נפגשתי עם שרון בבית חב"ד לקבלת שבת. הנחתי תפילין ופגשתי אנשים מאוד מאוד מעניינים. אחד מהם (מייק) מנתח לב כבר 30 שנה שעושה עכשיו מעבר לסטארט-אפים בתחום ומגיע בקרוב ללמד קצת בארץ, אחד אחר עובד בפיננסים (כמובן), ועוד ועוד. בכלל בית חב"ד בחול הוא ממש רכזת ליצירת קשרים בקהילה היהודית, ושם באמת מרגישים את משל הזרדים של יהושוע בן נון – בחו"ל כולם יחד, במיוחד הקהילה היהודית. לקחתי ממייק את הטלפון שלו והוא לקח את שלי, וקבענו להפגש אחרי התפילה לבירה עם חברים של מייק שמגיעים לאומהה בטיסה מאוחרת.
Inline image 3
בערב נפגשנו איתם – מייק, ברק דיסקין (עוסק בנדל"ן), ואיבן (סיים רפואה בניו יורק), אני ושרון. שתינו קצת בירה ואני שיפשפתי את האנגלית החלודה שלי (רק בדיבור). קבענו להפגש מוקדם בבוקר למחרת, בשבת, כדי לתפוס מקומות באסיפה הכללית של בעלי המניות.
 
עכשיו כמה מילים על האסיפה הכללית של ברקשייר. האסיפה הזו כבר מזה עשרים שנים משמשת כמוקד עליה לרגל של עשרות אלפי מחזיקי מניות של ברקשייר. השנה הגיעו 40,000 איש. אנשים מכל קצוות תבל מגיעים (אך בעיקר מ US ), מנהלי קרנות, סטודנטים, מורים, כולם קונים כמה מניות כדי שיוכלו להיות באסיפה. האסיפה היא המשך מסורת של 45 שנים שהנחיל באפט, אסיפה בה מתכנסים כל השותפים בשותפויות השונות ושואלים אותו שאלות. באפט מתגאה שהוא מתייחס לכל מחזיקי המניות (במודל של היום) והשותפים (במודל בעבר) כשותפים שווי רמה, הכל בגובה העניים, הכל גלוי וידוע, ההבדל היחידי הוא שבאפט הוא שותף מנהל. אני מאוד ממליץ ללכת לאתר של ברקשייר ולקרוא את "המדריך למחזיק המניות של ברקשייר" שבאפט כתב ב86'. זה מלמד קצת על הרקע והרבה על התרבות שמאחורי האסיפה. באסיפה נפגשים ומחליפים חוויות, יש תוכניות קצרה הכוללת את הסרט של ברקשייר, הרבה פרסומות מצחיקות של כל החברות שברקשייר מחזיקה (ויש הרבה מאוד...) ואחרי כן מתחיל החלק העיקרי שנמשך בערך 7 שעות הכולל שאלות ותשובות. כך זה נעשה כבר מעל 40 שנים: שותפים קמים ושואלים את באפט ואת צ'ארלי מאנגר (השותף של באפט בניהול של ברקשייר) שאלות – החל מברקשייר ועינייני פנים של החברה ועד שאלות על הכלכלה בכלל, מיקרו, מאקרו, שאלות פילוסופיות, שאלות חקיקה וכו'. הכל מותר ואפשר לשאול, פרט לשאלות הקשורות במניות שבאפט או מאנגר מתכוונים לקנות, למכור, או להחזיק. באפט לא מדבר על הפוזיציות שלו בלשון עתיד. גם בלשון עבר לא תמיד אפשר להוציא ממנו מידע. באפט ומאנגר לא מתכוננים לשאלות ולא יודעים מה עומדים לשאול אותם.
Inline image 2
 
האסיפה מכונסת במקום הנקרא Qwest Center המסוגל להכיל כמה עשרות אלפי אנשים. בכל שנה הטקס חוזר על עצמו, ולמרות שהשערים נפתחים ב 7:00, תמיד מגיעים משכימי קום בשעה 2:30 לפנות בוקר כדי לתפוס מקום ראשונים ליד השער. לאט לאט, ככל שמתקרבת השעה 7:00, התורים מתארכים ומתארכים לפני השערים. מי שלא ראה איך התורים נראים בשעה 6:59 לפני הכניסות, לא ראה תורים ארוכים מימיו. בחיים שלי לא ראיתי תור של 40,000 אנשים עד האופק. עד האופק !!! בשעה 7 אפס אפס נפתחים השערים, והתור כמו תולעת זורם במהירות שלא תאומן לתוך ה Qwest center. התור הארוך הזה נבלע בתור פחות מ 5 דקות לתוך האולם. אנשים זקנים, עם שיער לבן גיבנת ומקלות הליכה, רצים כמו ילדים בני 20 בטירונות קרבית, כולם "ממרפקים" את כולם, כולם רצים פנימה ומנסים לתפוס מקומות טובים מול הבמה. זה נראה ממש כמו קרקס ולא כמו אסיפה של בעלי מניות, כאשר כל מניה עולה 120,000 דולר (מניות A כמובן). האנשים האלה, הזקנים, מחזיקים את המניות של באפט עוד משנות החמישים המאחרות או משנות ה60 המוקדמות, מהתקופה שהמניות היו באיזור ה 10$. אנשים פשוטים – עובדים בחוות, מנהלי משקי בית, רופאים, עורכי דין, בעלי מסעדות – כל מה שתוכלו לחשוב עליו. מאז אותה תקופה, ההון שלהם גדל פי אלפים ועשרות אלפים. פגשתי סוהר בפנסיה שמחזיק את המניה של באפט כבר 30 שנה. כל שנה ושנה ב50 השנים האחרונות, פעם בשנה, הם מתכנסים באומהה ובאים לשמוע את האורקל מדבר.
 
אנחנו הגענו לאסיפה כמו אנשים חשובים ב 6:45. כמו ישראלים (או יהודים) טובים ריחרחנו מסביב ביום שלפני וגילינו שיש "כניסה אחורית" דרך מלון הילטון באומהה. היינו שם ונכנסנו בין הראשונים. רואים? לא צריך לחכות ב 4 בבוקר. היינו ארבעה – ברק, איבן, אני ושרון- כשנפתחו השערים כל אחד רץ בכוון אחר לתפוס מקום. אני רצתי קדימה מהר מאוד והשארתי את שרון ואת השניים האחרים מאחור. תפסתי מקומות שלדעתי נחשבו טובים, ולאחר מספר שיחות טלפון בין ארבעתנו הסתבר שבסופו של דבר שרון תפסה את המקומות הטובים ביותר !! לא יכולתי להאמין – המקומות היו על הרצפה ממול הבמה- ממש 5 שורות מאחורי המקומות של ה VIP – המקומות שבהם יושבים אנשים כמו ביל גייטס, ג'ורג' לוקאס, ה CEO של קוקה קולה וכו'. כל הכבוד לשרון !
 
Inline image 2
 
בצהריים (ב 12) ואחרי האסיפה נדדנו אני ושרון באתר המכירות הענקי של ברקשייר. היו שם נציגויות מכל החברות שברקשייר מחזיקה – sees candies, Burlington Northern Santa Fe, GEICO, ועוד המון המון חברות. היה אפשר לקנות שם הכל – החל מנעליים, חולצות, שוקולדים, תכשיטים, בתים ממונעים וקרוונים, מכוניות חשמליות (BYD), משאבות מים חסכוניות לבריכה בבית (למי שמספיק עשיר), רהיטים, קוקה קולה (כמובן) וכלה בביטוח רכב ובביטוח לבית. הקונגלומרט הענקי שבאפט בנה פשוט לא יאומן. כואבות הרגליים להסתובב במתחם הענקי.
 
לאסיפה תמיד יש אירועי משנה – המתרחשים לאחר האסיפה ביום שבת ולמחרת בבוקר יום ראשון. ביום שבת בערב הלכנו ל- NFM (Nebraska’s Furniture Mart) וראינו את האימפריה של הרהיטים של באפט, אותה הוא קנה ממיס B – אשר בנתה את האימפריה לבד וניהלה אותה עד יום מותה בגיל 104 אם אני לא טועה. היא היתה מסתובבת בחנות עם כיסא גלגלים חשמלי וצועקת על העובדים עד יומה האחרון. באפט קנה ממנה את החנות כשהיא היתה בשלהי שנות השמונים לחייה, לאחר "התכתשות" מורטת עצבים שבה הוא קנה ממנה את החנות ואז היא פתחה חנות מתחרה מולו... אישה כארז !! החנות המתחרה גנבה ביזנס מהחנות המקורית ... לאחר מכן הוא רכש ממנה גם את החנות המתחרה והחתים אותה על חוזה שהיא תנהל את כל הקומפלקס לתמיד (משפחתה תמשיך לנהל אחריה) אך גם לא תפתח עוד חנויות מתחרות....
 
ביום ראשון בבוקר הלכנו לראות את בורשיימס (Borsheims) – חנות התכשיטים של באפט. בחנות הזו הוצגו תכשיטים יקרי ערך לקהל הרחב של מחזיקי המניות (האירועים האלו סגורים רק למחזיקי המניות כמובן). שרון ענדה על ידה צמיד עם יהלומים בשווי 900,000 דולר אחרי 20% הנחה (לבעלי המניות). כמובן שמדדתי את המרחק מהיציאה יחד עם שרון, לראות האם בספרינט מהיר נוכל לברוח עם הצמיד . ליד הצמיד ששרון ענדה עמד תכשיט ענקי בצורת שושנה משובצת יהלומים, משנת 1855, בשווי 10,000,000 דולר (van-der-bilt rose), אבל את זה לא נתנו לנו לענוד. נדדנו לאיזה דוכן של תכשיטים שנראה זול יותר כדי לראות אולי באמת נוכל לקנות משהו נחמד – ואחרי שהציגו לנו צמיד צנוע נוכחנו לדעת שמחירו 13,000 דולר... בחלק מהתכשיטים לא היה מספיק מקום על המדבקה כדי להכיל את המחיר. בבורשיימס יש גם תכשיטים פשוטים יותר, הם פשוט לא הוצגו באירוע הזה. אני אפילו קניתי עט לאבי בבורשיימס שלא היה מאוד יקר.
Inline image 3
 
ההסכם הבלתי כתוב שלי ושל שרון היה שבזמן הפנוי מהאסיפה של באפט נבלה בקניות – וכך עשינו. אירועי האסיפה התחילו ביום שישי בערב, ואנחנו הגענו בחמישי לפנות בוקר, כך שהיו לנו כמעט יומיים "להרוג" ולטייל. למזלנו מזג אויר יפה קידם את פנינו והיה חמים ונעים. לקראת הערב ביום שישי החלו לזרום לכיווננו עננים שחורים משחור והחל לרדת גשם חזק מאוד. כשפתחנו טלויזיה בלילה הסתבר לנו שכל האיזור נמצא ב Severe Tornado Watch – ישנה סערת טורנדו חמורה שעוברת באיזור. שרון נרדמה ואני נשארתי ער לבדוק שלא יעוף לנו הגג בלילה. בקבלה הדריכו אותנו לצאת ללובי במקרה שהטורנדו מגיע אלינו ונאמר לנו להמשיך ולצפות בטלויזיה. לאחר שעתיים ראיתי שהסופה עוברת דרומית לאומהה (ו Council bluffs ברובה נמצאת צפונית לאומהה, ובפרט אנחנו) אז הלכתי לישון.
 
 
 
ביום ראשון לאחר הבילוי בבורשיימס נסענו 100 ק"מ ל Nebraska City- שנראית אולי כמו נברסקה ווילג' ולא סיטי. גרים שם אולי 100 אנשים. הדרך היתה מדהימה – לא סתם קוראים לאיזור הזה בארה"ב The Great Plains – הכל מישורי עד רצוף בגבעות נמוכות והכל י-ר-ו-ק מאוד. תחושת המרחבים היא אדירה והדרך היתה ממש כמו שרואים בסרטים.
 
-------------------------------------------
המשך עכשווי קל: לאחר אומהה טסנו לניו יורק, הניגוד בין שני המקומות הוא אדיר. אחד הדברים היפים באומהה הוא הבידוד - וורן היה מבודד מוול סטריט וזה גם חלק מסוד הצלחתו. הכפרי שהצליח להביס את הוולסטריטים בביתם בניו יורק. 
 
אני ממש מקווה שנהניתם. אני מאוד נהניתי לכתוב ולהתבונן שוב בתמונות. אני נזכר בחוויה בחיוך רחב, אני מקווה שנסכתי חיוך גם על פניכם.
 
להתראות בחודש הבא!

© כל הזכויות שמורות 2013, אוליאל דרייפוס נתן השקעות הון בע"מ ועדן ניהול שותפויות בע"מ.
ניתן לראות גליונות קודמים בארכיון שלנו.
Email Marketing Powered by Mailchimp